דף הבית

חדשות

 

תמונת השבוע

לחץ על מנת להגדיל 



סרטון מחזור ט"ו

משפחות חניכים

                                                                                   

                                                                                     יוני 2007

יוסי היקר,

אני, שאף פעם לא סותמת את הפה, ולפעמים אפילו מגזימה, במהלך כל ערב הסיום נאלמתי מהתרגשות, מגודל המעמד, מהתובנות שחלחלו פנימה ומתחושת האובדן שמתלווה לכל סיום. כל השבוע אני מברברת ובוררת במוחי איך ומה להגיד, מה נכון לומר ברגעים שכאלה ובסופו של דבר לקחתי את העט בידי והחלטתי לזרום. לא לתקן מחיקות, לשמור על אותנטיות, כי מה שבא מהלב, הכי קל להאמין בו ומי כמוך יודע... יוסי היקר. ואמנם מכתב זה כתוב בלשונו כאילו רק לך אבל מבחינתי אתה מייצג מכלול של חבורה מדהימה שיצרת ואזכיר את שמם של אלה שהופכים אותה לכזו: שושי, דודו, איתמר, ענת, נמרוד, רועי ונתאי. אז זהו, שאני אפילו לא בטוחה שאני יודעת לתאר במילים את שהלב מרגיש ואת מה שהראש מבין, אני חייבת להודות ש"להבין" את המהות של ה"דבר" הזה שאתם מיצרים זה לא משהו ברור מאליו או איזה עניין של מה בכך. אתה מבין, אחרי תקופה ממושכת של ייאוש מזדחל, נטעתם בי תקווה שיש מי שחושב שאפשר בארץ הזאת גם אחרת, חושב ועושה, 2 מילים שיוצרות בחיבור שלהן עוצמה אדירה. לא שהיה לי קל לזרום עם הרעיון המטורף הזה של הבת שלי ללכת למכינה, חרדתי נורא שסיר לחץ שכזה, עלול להביא אותה לאובדן העצמי שלה, השונה שבה. חששתי שבהשפעת המכינה והקבוצה היא תהפוך לאדם פנאטי שמאלני או ימני, אך ההיפך הוא הנכון, עזרתם לה לזהות את הכוח הפנימי שבה ולצמח איתו במסגרת הבחירה שלה. נתתם בה את הכוח להאמין ביכולתה להתמודד עם כל אתגר, קשה ככל שיהיה... ולא חסרו כאלו... זה לא שהיום נולדה ילדה חדשה ונכון, היא באה למכינה עם מטענים שנטענו וזרענו בה במהלך חייה, מיני תכונות המאפיינות אותה ויוצרות את הזהות שלה. האינדיבידואלית שהשכלתם לשמר ולפתח אצלה והמסגרת שיצרתם, הפיחו חיים וצבעו מחדש חלקים ניכרים מישותה ועל כך אני חבה תודה שאין לה קץ. כמו פולניה טובה, אני מדברת על הבת המוצלחת שלי אבל לא יכולה להתעלם מרעד תנועת שורשים חזקים המעמיקים בעוצמתם שאתם מביאים בפרוייקט המדהים הזה כמו בשירה לאנוסים והנכאים, מזה בעצם התחלתי ובזה אני רוצה לסיים. בתורה, בספרי נביאים מסופר לנו על בני עמנו שלנו (שאז כמו היום), עשו את הרע בעיני ה' ובתגובה לכך נענשו, נלחמו וננטשו, ותמיד יש איזה זרזיף, נחל, מעיין של תקווה, בדמותם של כמה אנשים שהם צדיקים ולאו דווקא משום מעשיהם, אלא יותר משום אמונתם העצומה המפיקה חיים בגדות המעיין. מעין שמביא איתו חיים, צומח ותקווה חדשה שכולם נהנים ממנה. אתם המעיין, באמונתכם בבשורה שאתם מביאים לי ולכל בני עמי הנדכאים, שאיבדנו את האמון (או שנחלשנו) או לחילופין את האומץ לעשות, אתם מרימים את הדגל וצועדים קדימה ומביאים אור.
ברוכים תהיו ממני יפית שגיא (אמא של עדי שגיא)


                                                                                          בס"ד
דברי פרידה - איסכה אברג'יל, אמא של אתמר

כשאיתמר התקשר אלי אתמול ובישר לי שהתנודבתי לשאת דברי סיכום בשם ההורים, שאלתי אותו אם הוא מרשה לי לדבר חופשי ולומר את אשר על ליבי - " אמא אני סומך עלייך , רק אל תעשי לי פדיחות ולא יותר מידי ענייני דת " ... מאחר והמקום הזה היווה משפחה עבור איתמר בשנה זו – אני מרגישה בחיק משפחה ולכן ארגיש חופשי לשתף אתכם בתחושותיי. כשאיתמר התלבט בשנה שעברה לאיזו מכינה ילך , ניסינו בתחילה לכוונו לכיוון מכינה דתית, אולם מהר מאוד הבנו שכוונותיו אחרות וכיבדנו את החלטתו , ולמרות זאת כשהתלוויתי אליו ליום ההורים לפני שנה היה לי מאוד קשה. ודאי תבחינו שמשפחתנו באה מעולם תוכן שונה מאוד מרוח המקום שלכם ולכן, כשנכנסתי בשנה שעברה לבית הצנחן ברמת גן, המקום שכינסתם בו את משפחות המועמדים לפני המכינה, דמעות חנקו את גרוני ושאלתי את עצמי , מה לי ולכאן? בלית ברירה התעשתתי ונכנסתי לאולם, החלטתי לשמוע במה מדובר בראש פתוח, בכדי להבין לאן איתמר רוצה להגיע . אפשר להגיד שבמהלך 3 השעות בבית הצנחן עברתי מהפך, נוכחתי לראות שמשפחת המכינה הינה משפחה חיובית ביותר, ערכית ומחבקת בחום ואהבה, הרגשתי בתחושת בטן חזקה שאם איתמר יחזיק פה מעמד, המקום הזה יבנה אותו בצורה הכי חיובית. לכן כשאיתמר החליט בסופו של דבר להגיע למעיין ברוך שמחתי והרגשתי שאנו מפקידים את היקר לנו מכול בידיים נאמנות. לאורך השנה לא התאכזבתי ולהיפך, בכדי שאוכל לחדד את אמירתי זו, עלי לספר קצת רקע: במהלך התיכון איתמר עבר 3 מסגרות לימודיות כשהשלישית הייתה בחברת נוער ברמת הגולן. אפשר להגיד שבשנתיים ברמת הגולן, איתמר צבר הרבה שעות שינה, ללא מוטיבציה ללמידה וללא שום מחויבות למסגרת . הרצון שלו להגיע למכינה כה תובענית מבחינת דרישותיה וכה עמוסה בלו"ז שלה, מאוד שימחה אותנו מחד ומאידך גרמה לנו לחשש – כיצד אחרי 4 שנים של "שאנטי" שבהן עשה מה שבא לו , הוא יצליח להשתלב במסגרת בה צריך לקום מוקדם, ללמוד שעות רבות ולהיות בעשייה לאורך כל היום . בחודשים הראשונים הרמתי לשושי טלפון מספר פעמים, בכדי לשמוע על השתלבותו של איתמר וחשש ליווה אותי, שמא קשָה לו המסגרת והוא יעזוב את המכינה. ודאי תבינו שזה לא קרה. לאט לאט, ראינו איך הילד שלנו צומח וגדל מתוך התעניינות רבה בעולם בו הוא חי , מתוך סקרנות חדשה למגוון רחב של נושאים, עם תחושת מחויבות רבה למסגרת וכמובן מפנים ומיישם ערכים חשובים ומשמעותיים. אפשר אפילו לומר שהוא הוחזק כדתי של המכינה , במיוחד בשעורי תנ"ך כשנלחם על הפרשנות שבה הוא דוגל ועליה גדל . אנו, שכבר חששנו ממחוזות שונים, רואים את יַלדנו עסוק כל היום בלמידה, בעשייה למען הקהילה בה הוא חי, בנתינה לקהילות בסביבתו ומעל הכל - מאושר, מאושר, מאושר!, עד כדי כך שבע"ה, הוא מתעתד להמשיך ללמוד בשנה ב' ( מי היה מאמין ?...) במסכת אבות פרק ד' משנה ד' " רבי נהוראי אומר, הווה גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך שחבריך יקיימוה בידיך ואל בינתך אל תשען". מדוע משתמשת המשנה בביטוי גלות שהינו בעל קונוטציה שלילית בהיסטוריה היהודית ? אם נבחן את המהות של המילה גלות, דהיינו לנתק אדם מהמקום שרוצה להיות בו ולהוליכו למקום שאינו יודע מה הוא ואינו מעוניין להיות בו . התנא בחר במילה גלות מתוך רעיון שבכדי ללמוד תורה, להתעמק בה ולהגיע למיצוי הלימוד, אדם צריך להתנתק מהמקום המוכר, הנוח, מהסביבה בה הוא גדל ולהשקיע את כול כולו במשימת הלימוד . הילדים שלנו בחרו להגיע אל סוף העולם וימינה , ניתקו עצמם מסביבתם והשתקעו בהתלהבות ובמרץ בלימוד תורה על אופניה השונים – תנ"ך היסטוריה , פילוסופיה , א"י יהדות ועוד . והנה התברר שהגלות הפכה להתגלות , לגילוי חדוות הלימוד , האחווה , הנתינה , השייכות לעם ישראל על רבדיו השונים וההתוודעות לציבורים השונים בעם ישראל, ויחד עם זאת, לרכוש ערכים וידע, מתוך בחירה חופשית שילוו אותם לאורך שנים רבות ובע"ה טובות . השלם הוא סך כל החלקים שבו, ואני חושבת שכל החלקים במפרט הזה ששמו מכינת מעיין ברוך, מרכיבים פסיפס מרהיב !, אם זה החברים בקבוצה שהם מלח הארץ וקבוצה נהדרת ואיכותית. המדריכים, נמרוד , ניתאי , רועי וענת שליוו ותמכו לאורך כל השנה, יוסי - מנהל המכינה שהשיחות איתו היו משמעותיות ביותר עבור איתמר וכמובן שושי - האמא של כולם, שבטח לכ"א נותנת תחושה שהוא בן יחיד ( כמו שאיתמר מרגיש..). מאחר ואני נושאת דברי בשם כל ההורים , זה הזמן לקיים את מצוות הכרת הטוב שהוא אחד מיסודות היהדות ולהגיד תודה תודה על ההשקעה העצומה, תודה על הנתינה הרבה, תודה על המסירות וההתמסרות, תודה שהענקתם לילדנו מטען כה חשוב בבניית אישיותם ועתידם, וכל זאת עם המון אהבה. ולכם ילדנו היקרים - " אדם דומה לציפור, בכוחה של הציפור לדאות מעלה - מעלה, בתנאי שתניע כנפיה ללא הרף, אם תפסיק ממעופה לרגע, הרי היא צונחת ונופלת " ( ר' ישראל מסלנט ). כמו הציפור, במהלך כל השנה הנעתם כנפיים ללא הרף, צפינו בכם דואים מעלה- מעלה והלוואי שתמשיכו כך.
איסכה אברג'יל - ממרכז שפירא.

כניסת משתמשים
שלום #username#
כניסה
משתמש חדש

 

מכינה קדם צבאית מעין ברוך © 2010 | Privacy Policy

על המכינה | החוויה הלימודית | התנדבות בקהילה | ההויה הקבוצתית | החיבור לנופים ולטבע | מידע לנרשמים | תרומות ותמיכה | בוגרים | צור קשר | שיעורים וחברותות | פרסומים שונים | קישורים | גלריות | כתבו עלינו | תכניות פעילות | מועצה אזורית גליל-עליון

עיצוב אתרים: סטודיו בהיר  |  הקמת אתרים: SEO-Media  | אתר בוגרים: Tivonet

Build your own website with Quickyweb! Quickyweb is much more than a web hosting provider. It is a complete website building and website hosting solution